Shabbath
Daf 3a
בָּבָא דְרֵישָׁא, פָּטוּר וּמוּתָּר לָא קָתָנֵי. אֶלָּא בָּבָא דְסֵיפָא, דְּפָטוּר אֲבָל אָסוּר — קַשְׁיָא.
Traduction
the first section of the mishna speaks of cases in which the one performing the actions is exempt from punishment by Torah law, and even by rabbinic law he is ab initio permitted to perform those actions. When the poor person or homeowner neither lifted nor placed the object, i.e., the object was placed into or removed from their hands by others, their role is insignificant. Therefore, it was not taught in the mishna, and those cases were not factored into the total number of acts of carrying from domain to domain. However, with regard to the latter section of the mishna, where the person performing those actions is exempt by Torah law, but his actions are prohibited by rabbinic law, it is difficult. Since the Sages prohibited those actions, they should be included in the total in the mishna, which should be twelve, not eight.
Rachi non traduit
בבא דרישא. העני חייב ובעל הבית פטור ובעל הבית חייב והעני פטור דפטור מחטאת ומותר לכתחלה דהא לאו עקירה עבד ולא הנחה עבד [שהאחר] הניחה בידו:
Tossefoth non traduit
בבא דרישא פטור ומותר. וא''ת והא קא עבר אלפני עור לא תתן מכשול ואפילו מיירי שהיה יכול ליטלו אפילו לא היה בידו דלא עבר משום לפני עור דמושיט כוס יין לנזיר מוקי לה בפ''ק דמס' עבודת כוכבים (דף ו:) דקאי בתרי עברי דנהרא מ''מ איסור דרבנן מיהא איכא שחייב להפרישו מאיסור ואפילו אי מיירי בנכרי דלא שייך לפני עור מיהו איסור דרבנן מיהא איכא כדתניא בשילהי פירקין (דף יט.) נותנין מזונות לנכרי בחצר נטלו ויצא אין נזקקין לו משמע דווקא כשהנכרי בחצר אבל אם עומד בחוץ ופושט ידו לפנים משמע דאסור ליתן להדיא ע''מ להוציא ויש לומר דמיירי בנכרי והחפץ של נכרי דאפילו מכניס ומוציא כל היום אין כאן איסור כלל כיון שאין החפץ של בעל הבית:
מִי אִיכָּא בְּכוּלֵּי שַׁבָּת ''פָּטוּר וּמוּתָּר''?! וְהָאָמַר שְׁמוּאֵל: כֹּל פְּטוּרֵי דְשַׁבָּת פָּטוּר אֲבָל אָסוּר, בַּר מֵהָנֵי תְּלָת דְּפָטוּר וּמוּתָּר: צֵידַת צְבִי, וְצֵידַת נָחָשׁ, וּמֵפִיס מוּרְסָא!
Traduction
Incidentally, the Gemara wonders: Is there, in all the halakhot of Shabbat, an act for which the mishna deems one exempt and the act is permitted? Didn’t Shmuel say: With regard to all exempt rulings in the halakhot of Shabbat, although one who performs the action is exempt by Torah law, his action is prohibited by rabbinic law. This applies to all cases except for these three cases for which one is exempt and he is permitted to perform the action: Trapping a deer, where he does not actually trap it, rather he sits in the entrance of a house that a deer had previously entered on its own, preventing its exit; and trapping a poisonous snake because of the danger that it poses; and one who drains an abscess, meaning one who lances the boil of pus and drains the liquid from it. If so, the cases in the first section of our mishna, where the ruling is exempt, must be understood as exempt but prohibited.
Rachi non traduit
פטור אבל אסור. פטור מחטאת אבל אסור מדבריהם לכתחלה:
צידת צבי וצידת נחש ומפיס מורסא. כולהו בפ' ר''א אומר האורג בסיפיה והתם מפרש טעמייהו מנא ליה בהו דפטור ומותר:
מורסא. קויסטור''א:
מפיס. עוצר שתפתח ותצא הליחה:
Tossefoth non traduit
בר מהני תלת. הקשה ר''ת הא איכא הא דתנן בפרק במה מדליקין (לקמן שבת כט:) המכבה את הנר מפני שהוא מתירא כו' ואם בשביל החולה שיישן פטור ומוקי לה בחולה שיש בו סכנה וא''כ הוא פטור ומותר דאין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש ותירץ דהא מלתא דפשיטא היא ולא איצטריך ליה לשמואל לאשמעי' כדמשני בסמוך דלא איצטריך ליה לאשמעי' פטורי דלא קעביד מעשה וצד נחש מיירי בדליכא סכנה שיוכל להנצל בענין אחר אלא משום צערא שרו ליה רבנן כמו במפיס מורסא וכן מוכח בריש פרק שמונה שרצים (שם קז:) דצד נחש לאו משום סכנה פטור דהא מוקי לה כר''ש דאמר מלאכה שאצ''ל פטור עליה וע''ק לר''י והא איכא הא דתני' בפ' במה אשה (שבת סב.) ר''א פוטר בכובלת ובצלוחית של פלייטון והוא פטור ומותר דהא בבריי' אחרת קתני התם רא''א יוצאה אשה בכובלת לכתחלה ותירץ ר''י בשם ר' אברהם דלא חשיב שמואל. אלא פטורים השנויין במשנה דצד צבי משנה היא בהאורג (שם ד' קו:) הצד נחש ומפיס מורסא משנה היא בעדיות (פ''ב מ''ה) ולספרים דגרסי בפ' במה אשה (שבת ד' סב.) איידי דאמר ר''מ חייב חטאת א''ל איהו פטור אבל אסור פי' דר''א קאמר לר''מ לדבריך נמי לכל היותר לא יהא אלא פטור אבל אסור לפי גרסא זו אתי שפיר:

הצד נחש. הקשה בה''ג דשמואל אדשמואל דהכא סבר שמואל מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור כר''ש ומשום צערא דגופא שרי ובפ' כירה (ל מן מב.) אמרינן בדבר שאין מתכוין סבר לה כר''ש במלאכה שאינה צריכה לגופה סבר לה כר''י ותירץ ר''ת דשמואל קאמר דלר''ש דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור בהני תלת פטור ומותר כמו שמוכיח שמואל בסוף האורג (שם ק'.) דודאי פטור ומותר קאמר וליה לא ס''ל כר''ש ומיהו לדידן קי''ל כר''ש דרבא דהוי בתראה סבר כותיה בריש נוטל (שבת קמא:):
ומפיס מורסא. בעדיות (פ''ב שם) תנן אם לעשות לה פה חייב ואם להוציא ממנה ליחה פטור וא''ת היכי מתחייב אפתיחת פה דמורסא הא אמרינן לקמן בפ' חבית (שבת ד' קו.) כל פתח שאינו עשוי להכניס ולהוציא אינו פתח ותירץ ר''ת דהאי נמי עשוי להכניס אויר ולהוציא ליחה:
כִּי אִיצְטְרִיךְ לֵיהּ לִשְׁמוּאֵל, פְּטוּרֵי דְּקָא עָבֵיד מַעֲשֶׂה, פְּטוּרֵי דְּלָא קָא עָבֵיד מַעֲשֶׂה אִיכָּא טוּבָא.
Traduction
The Gemara answers: In these cases, too, the ruling is: Exempt and permitted. When, though, was it necessary for Shmuel to cite specific cases as exempt and permitted? It was necessary in exempt cases where he performs a defined action. However, there are many exempt cases where he does not perform an action, which are completely permitted.
Rachi non traduit
כי איצטריכא ליה. לאשמעינן דפטור ומותר בהנך דאית בהו מעשה כגון הני תלת ותו ליכא:
איכא טובא. כגון הנך דבבא דרישא:
מִכָּל מָקוֹם, תַּרְתֵּי סְרֵי הָוְיָין! פְּטוּרֵי דְּאָתֵי בְּהוּ לִידֵי חִיּוּב חַטָּאת — קָא חָשֵׁיב, דְּלָא אָתֵי בְּהוּ לִידֵי חִיּוּב חַטָּאת — לָא קָא חָשֵׁיב.
Traduction
The Gemara returns to Rav Mattana’s question: In any case, there are twelve actions that should have been enumerated in the mishna. The Gemara answers: The mishna took into consideration cases of exempt acts where the one who performed them could come, through their performance, to incur liability to bring a sin-offering. The mishna did not take into consideration cases of exempt acts where the one who performed them could not come, through their performance, to incur liability to bring a sin-offering. Here, only the instances where one lifts an object from its place are taken into consideration. Having lifted an object, if he continued, he could potentially incur liability to bring a sin-offering. Under no circumstances can one who merely places an object come to violate a more serious prohibition.
Rachi non traduit
פטורי דאתי בהו לידי חיוב חטאת. כגון עקירות שהן תחלת המלאכה דאיכא למגזר דילמא גמר לה אבל הנחות לא מצי למיתי לידי חיוב חטאת דהא ליכא עקירה גבי האי וארבע דקתני בכל חד תרתי דחיובא ועקירה דפטורא דתרתי נינהו פשט העני ידו מלאה לפנים הא חדא או שנתן לתוכה בע''ה וידו של עני היתה ריקנית הא תרתי וכן באידך ורבותי' אומרים פשיטות יד לפנים [לגבי שניהם] בין מלאה בין ריקנית היא תחלת המעשה וההוא הוא דקחשיב דהוו להו תרתי בעני ותרתי בבע''ה כל חיוב ופטור במסכת שבת בחטאת קאי ובשוגג:
Tossefoth non traduit
פטורי דאתי לידי חיוב חטאת. מה שפירש''י דעקירות קחשיב אינו נראה לר''י חדא דעקירה בלא הוצאה אינה אלא טלטול בעלמא. ואין בה דררא דחיוב חטאת כלל ועוד דלפי' הקונט' קחשיב לבע''ה ג' יציאות והכנסה אחת ולעני ג' הכנסות והוצאה אחת ועוד דלא חשיב תרתי לפטור דעני באחת ודעשיר באחת כדחשיב חיובא ברישא ומפרש ריב''א דאתי לידי חיוב חטאת היינו אותו שפושט את ידו ומכניסה או מוציאה דכוותה בבא דרישא חייב חטאת והכא פטור לפי שלא עשה כל המלאכה שחיסר ממנה מעט או עקירה או הנחה והביא ראייה מירושלמי דקאמר לא אתיא מתני' אלא פטור שנגד החיוב ומשום הכי לא חשיב אלא פטור של אותו שכנגדו חייב למעלה בבבא דרישא כגון פשט העני את ידו לפנים כו' וקתני העני חייב פטורה דידיה חשיב בבבא דסיפא בפשט העני את ידו לפנים וכו' וכן לבע''ה:

שְׁנֵיהֶן פְּטוּרִין, וְהָא אִתְעֲבִידָא מְלָאכָה מִבֵּינַיְיהוּ? תַּנְיָא רַבִּי אוֹמֵר: ''מֵעַם הָאָרֶץ בַּעֲשׂוֹתָהּ'', הָעוֹשֶׂה אֶת כּוּלָּהּ, וְלֹא הָעוֹשֶׂה אֶת מִקְצָתָהּ. יָחִיד וְעָשָׂה אוֹתָהּ — חַיָּיב, שְׁנַיִם וְעָשׂוּ אוֹתָהּ — פְּטוּרִין. אִיתְּמַר נָמֵי, אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר גַּמְדָּא: נִזְרְקָה מִפִּי חֲבוּרָה וְאָמְרוּ: ''בַּעֲשֹׂתָהּ'', יָחִיד שֶׁעֲשָׂאָהּ — חַיָּיב, שְׁנַיִם שֶׁעֲשָׂאוּהָ — פְּטוּרִין.
Traduction
The Gemara asks about the mishna itself: In the latter section of the mishna, instances in which they are both exempt are enumerated. However, wasn’t a prohibited labor performed between the two of them? Since together they performed an act prohibited by a severe Torah prohibition, how is it possible that their partnership will result in both being exempt? The Gemara answers that it was taught in a baraita that Rabbi Yehuda HaNasi said: It is written: ''And if one soul sins unwittingly from the people of the land when he does it, one of the laws of God that should not be done and he is responsible'' (Leviticus 4:27). The verse’s emphasis on the words ''when he does it'' means: One who does all of it, i.e., the entire transgression, is liable and not one who does part of it. Therefore, an individual, and he performed an action in its entirety, is liable. However, two people, and they performed an action together, are not liable, as each one performed only part of the action. The Gemara comments: It was also stated in support of Rabbi Yehuda HaNasi’s opinion: Rabbi Ḥiyya bar Gamda said: Amidst a discussion of these matters, it emanated from the group of Sages and they said: From the verse’s emphasis on ''when he does it'' it is derived: An individual who performed it is liable. However, two who performed it are not liable.
Rachi non traduit
מעם הארץ בעשותה. גבי חטאת כתיב:
Tossefoth non traduit
שניהם פטורין והא איתעבידא מלאכה מבינייהו. אינו קאי אמתני' שהרי רישא דשניהם פטורין דהיינו פשט העני את ידו לפנים קבעי לקמן (שבת ד' ד.) אלא קאי אמאי דקאמר פטורי דאתי בהו לידי חיוב חטאת קחשיב אבל חטאת לית בהו אלא שניהן פטורין כדקתני מתני' ואמאי והא איתעבידא מלאכה מבינייהו ולא פריך שיתחייב הראשון דאין סברא דע''י השני שעשה הנחה וגמר המלאכה יתחייב הראשון אלא אשני קא פריך שיתחייב לפי שעל ידו נגמרה המלאכה:
בעשותה. בכל הספרים גר' העושה את כולה ולא העושה מקצתה יחיד שעשה אותה חייב שנים שעשאוה פטורין פשטיה דקרא נראה דבעשותה קאי אנפש אבל הש''ס דריש ליה אמלאכה כלומר בעשות אותה וכולה מיירי בזה עוקר וזה מניח ואינו אלא כפל מלה וליכא למימר דב' שעשאוה איירי בב' שעשאוה בבת אחת דבפרק המצניע (לקמן שבת צג. ושם) משמע דצריכי תרי קראי לזה עוקר וזה מניח ולב' שעשו מלאכה בבת אחת ועוד דבאיתמר נמי דקאי אמתניתין נמי קאמר האי לישנא יחיד ועשה אותה וכו' אך קשה דבפרק המצניע (שם.) משמע דזה עוקר וזה מניח נפקא מנפש או מאחת והכא נפקא לה מבעשותה קשה לר''י מדמצרכינן קרא לפטור משמע דזה עוקר וזה מניח היה במשכן ובפרק המצניע (ג''ז שם.) נמי פוטר ר''ש זה אינו יכול וזה אינו יכול אע''פ שהיה במשכן כגון ב' שנושאין את הארון ובירושלמי פרק הזורק אהא דתנן שתי גזוזטראות ברשות הרבים כו' היו שתיהן בדיוטא אחת המושיט חייב אמר רב חמא בשם ר' מיישא ובלבד על ידי ב' ופריך בכל אתר אמרת ב' שעשאוה פטורין וכאן אמרת חייבין ומשני שכך היתה עבודת הלוים והשתא מה בכך שהיתה במשכן מ''מ הוי ליה לפטור מושיט כיון דשניהם עושין אותה ונראה לר''י דבמושיט אין זה עוקר וזה מניח אלא המושיט עשה עקירה והנחה ולא קשיא ליה בירושלמי אלא אמה שאינו פטור ובכל מקום על ידי חבירו פטור [טפי] כגון ב' שעשאוה וכאן אינו מתחייב אלא על ידי חבירו:

איתמר נמי כו'. תימה דמייתי סייעתא משמעתא לברייתא ובפרק קמא דקדושין (ד' ו.) פריך יהודה ועוד לקרא וי''ל דנזרקה מפי חבורה דקאמר היינו חבורה של תנאים ור''י תירץ משום דבריי' דלעיל לא מתניא בי ר' חייא ור' אושעיא:
בְּעָא מִינֵּיהּ רַב מֵרַבִּי: הִטְעִינוֹ חֲבֵירוֹ אוֹכָלִין וּמַשְׁקִין, וְהוֹצִיאָן לַחוּץ, מַהוּ? עֲקִירַת גּוּפוֹ כַּעֲקִירַת חֵפֶץ מִמְּקוֹמוֹ דָּמֵי, וּמִיחַיַּיב, אוֹ דִילְמָא לָא? אֲמַר לֵיהּ: חַיָּיב, וְאֵינוֹ דּוֹמֶה לְיָדוֹ. מַאי טַעְמָא? — גּוּפוֹ נָיַיח, יָדוֹ לָא נָיַיח.
Traduction
Rav raised a dilemma before Rabbi Yehuda HaNasi: One whom another person loaded with food and drink on his back in the private domain on Shabbat, and he carried them out while they were still on his back, what is the halakha with regard to the prohibition of carrying out on Shabbat? Clearly, one who lifts an object with his hand in the private domain, and carries it out into the public domain is liable, as he performed the complete act of carrying out. However, in the case of one who is laden with an object; is moving his body from its place in the private domain considered like lifting the object itself from its place? In that case, he would be liable. Or, perhaps it is not considered like lifting the object from its place, and therefore he would not be liable. Rabbi Yehuda HaNasi said to him: He is liable, and it is not similar to the halakha of one who had an object placed in his hand and carried it out to the public domain, with regard to which we learned in the mishna that he is not liable by Torah law. What is the reason for the distinction between these two apparently similar cases? His body is at rest, in a defined place. However, his hand is not at rest. Since a hand is not generally fixed in one place, moving it and even transferring it to a different domain without a bona fide act of lifting is not considered lifting. However, the body is generally fixed in one place. Moving it from its place is considered lifting in terms of Shabbat, and he is liable for doing so.
Rachi non traduit
הטעינו חבירו. שהיה גופו ברה''י והטעינו חבירו דאיהו גופיה לא עקר מידי:
אוכלין ומשקין. אורחא דמילתא נקט דבר הצריך לשבת ודרך בני אדם להתעסק בהן בשבת:
עקירת גופו. שעקר את רגליו מן הבית לאחר שנטען:
ואינו דומה לידו. הפשוטה לפנים וגופו לחוץ ונתן בע''ה לתוכה דפטור ביה תנא דמתני' אף לעני שהוציאה:
ידו לא נייח. הלכך כי הוציאה לא עקר מידי ואין דרך הוצאה בלא עקירה והנחה:
גופו נייח. ע''ג קרקע והויא עקירה. ל''א ידו בתר גופו גרירא ל''ג דיתירא היא:
Tossefoth non traduit
עקירת גופו כעקירת חפץ דמי או לא. נראה לר''י דהכי נמי מצי למיבעי לענין הנחה כגון שהוציא חפץ לר''ה ועמד שם לפוש ולא הניחו ע''ג קרקע אם הנחת גופו הוה כהנחת חפץ או לא וממתני' דקתני או שנטל מתוכה והוציא העני חייב ליכא למיפשט דאיכא לאוקמא שהניחו ע''ג קרקע וא''ת ואמאי לא פשיט ממתניתין (ד' יא:) דקתני לא יצא החייט במחטו שמא ישכח ויצא ואי עקירת גופו לאו כעקירת חפץ דמי אמאי לא יצא בה הא לא מצי למיתי לידי איסור דאוריי' וי''ל דאפ''ה אסרו רבנן:
מאי טעמא ידו לא נייח. נראה לר''י כלשון אחר דגרס ידו דבתר גופו גרירא בעי עקירה גופו לא בעי עקירה ולמאי דגרס נמי ידו לא נייח מפרש ר''י דהיינו משום דבתר גופו גריר ורש''י פי' ידו לא נייח ע''ג קרקע משמע אפי' הוא וידו במקום אחד ונתן לו חבירו לתוך ידו והוציא פטור ואין נראה דבכל ענין שהטעינו חבירו בין על כתפו בין על ידו והוציא חייב דהא קתני או שנטל מתוכה והוציא חייב אלמא הנחת חפץ ביד בע''ה שהוא וידו ברשות אחת הויא הנחה מדחייב העני שעקר מיד בע''ה וכיון דהויא הנחה כשעוקר גופו עם זה שבידו הרי עוקרו ממקום הנחה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source